פרופ' רונית גוריון, מנהלת יחידת לימפומות, מזכירת קבוצת הלימפומות של האיגוד ההמטולוגי.
מעודכן לשנת 2026
בכדי להשיג השפעה מיטבית להכחדת מירב תאי הגידול, נהוג לשלב מספר תרופות כימותרפיות. ישנם מספר משלבים טיפוליים, המותאמים לדרגת האלימות של הלימפומה ולתכונות ייחודיות של תאי הלימפומה (כגון, קיומם של חלבונים מסוימים בתאי הגידול). הטיפולים עשויים להינתן למשך מספר מחזורים, כשכל מחזור נמשך לתקופה של כשלושה עד ארבעה שבועות. רוב הטיפולים ניתנים במסגרת היחידה לאשפוז יום, מבלי להזדקק לאשפוז בבית החולים. אולם, בחלק מהמשלבים הכימיים, הטיפול חייב להינתן במסגרת אשפוז בבית החולים. לעתים, כאשר התגובה למשלב הטיפולי אינה מספקת, יוחלף הטיפול למשלב אחר.
השילוב הנפוץ ביותר של תרופות כימותרפיות בלימפומה שאינה הודג'קין נקרא CHOP והוא מכיל את התרופות: ציקלופוספאמיד
(Cyclophosphamide , ציטוקסאן), דוקסורוביצין (Doxorubicin , אדריאמיצין), וינקריסטין (Vincristine, אונקובין) ופרדניזון (Prednisone). זהו טיפול שניתן לרוב בלימפומות שאינן הודג'קין אגרסיביות או עם התנהגות אגרסיבית, הכי נפוץ זוהי לימפומה מסוג Diffuse Large B Cell Lymphoma. בלימפומות שאינן הודג'קין מסוג תאי B, בד"כ מוסף למשלב הכימותרפי תרופה ביולוגית שנקראית ריתוקסימאב (Rituximab), בשם מסחרי rixathon or truxima. ריתוקסימאב הוא נוגדן כנגד חלבון שכיח שנמצא על תאי לימפומה מסוג B, הנקרא CD20.
בלימפומות אינדולנטיות (בלימפומות איטיות ,זוחלות), מקובל כיום טיפול כימותרפי מסוג בנדאמוסטין (Bendamustine), הניתן בשילוב עם טיפול ביולוגי, בד"כ נוגדן : ריתוקסימאב או אובינוטוזומאב (Gazyva/obinutuzumab). אובינוטוזומאב הוא גם נוגדן כנגד CD20 אבל הוא כולו הומני (בניגוד לריתוקסימאב שהוא מורכב מחלק הומני וחלק עכברי). השימוש בבנדאמוסטין הוא בעיקר בלימפומות מסוג לימפומה פוליקולרית, לימפומה מסוג מרגינל וכדומה.
שילוב כימותרפי מקובל נוסף בלימפומות זוחלות הוא COP או CVP, שזה כמו CHOP רק ללא האדריאמיצין (התרופה שגורמת נשירת שיער בין השאר). בשימוש בעיקר בחולים קשישים.
תרופות כימותרפיות מקובלות נוספות אשר ניתן לתת אותן גם דרך הפה כגלולות, כוללות: כלוראמבוציל (chlorambucil), פלודאראבין (fludarabine) וכן אטופוזיד (etoposide).
משלבי הצלה:
משלבים לחולים שמחלתם נשנתה (חזרה) כוללים בד"כ טיפול בתרופות שונות מאלו שהחולה נחשף אליהן, ובד"כ מבוססים על חומר כימי שנקרא פלטינום. פרוטוקול שכיח הוא ICE, הכולל איפוספמיד (Ifosfamide), קרבופלטין (Carboplatin) ואטופוסיד (Etoposide). המשלב ניתן במשך 3 ימים באשפוז.
משלב הצלה נוסף הוא GEMOX והוא כולל גמזאר (Gemcitabine, Gemzar) ואוקסליפלטין (Oxaliplatin), אשר ניתן באשפוז יום. יש משלבי הצלה נוספים דומים כגון ESHAP או DHAP .
תופעות לוואי:
התרופות הכימותרפיות משמידות תאים סרטניים, אך בה בעת עלולות לגרום לנזק לתאי הגוף, המתבטא כתופעות לוואי. תופעות הלוואי הספציפיות תלויות בסוג התרופות שניתן ובעוצמתו (מינון התרופה), וכן באורך תקופת הזמן, שבמהלכה ניתנות התרופות. תופעות לוואי שכיחות כוללות:
• נשירת שיער
• כיבים בפה
• חוסר תיאבון
• בחילה והקאה
• סיכון מוגבר ללקות בזיהום (בגלל ירידה במספר תאי הדם לבנים)
• דימומים (בשל ירידה במספר טסיות דם)
• תשישות וחולשה (בגלל ירידה במספר תאי דם אדומים)
רוב תופעות הלוואי הללו הינן קצרות טווח ונעלמות לאחר תום הטיפול. על פי רוב, קיימים גם אמצעים להקל על תופעות הלוואי. כך למשל, ניתנות תרופות שיימנעו בחילה והקאה, לפני מתן תרופות שגורמות לבחילות.
בטיפולי כימותרפיה העלולים לגרום לירידה ניכרת של ספירות תאי דם לבנים, מקובל לתת טיפול מקדים המונע את ירידת הכדוריות הלבנות ומפחית את הסיכון ללקות בזיהום והוא גורמי צמיחה GCSF.
אם ספירת תאי הדם הלבנים שלכם נמוכה עד מאוד, תוכלו לצמצם את הסיכון ללקות בזיהום על ידי נקיטת הצעדים הבאים:
• רחצו ידיים לעתים מזומנות.
• הימנעו מאכילת פירות וירקות טריים ולא מבושלים, ומכל מזון העלול לשאת חיידקים.
• הימנעו מחשיפה לפרחים וצמחים טריים, שכן אלו עלולים להיות מכוסי עובש.
• דאגו לכך שאנשים הבאים עמכם במגע יקפידו ליטול את ידיהם לפני כן.
• הימנעו מחשיפה לקבוצות גדולות של אנשים ולחולים עם מחלת חום (יש להימנע מהתקהלות במקומות סגורים, כגון קניונים או בתי כנסת)
תרופות המכילות גורמי גדילה תאיים מסוג G-CSF או אריתרופוייטין, ניתנות כטיפול נילווה לכימותרפיה, בכדי להעלות את ספירת תאי הדם הלבנים (ולהקטין את הסיכון לזיהום) או להעלאת מספר הכדוריות האדומות, (בהתאמה). דרך נוספת למניעת זיהומים היא מתן אנטיביוטיקה במהלך הטיפול, כאשר ספירת התאים הלבנים יורדת מתחת לרמה נמוכה במיוחד. אם מופיעות תופעות לוואי חמורות, יתכן שלא יהיה מנוס מלהוריד את מינון הכימותרפיה או אף להפסיקה לתקופה קצובה.
תסמונת הרס תאי הגידול (Tumor lysis syndrome) נגרמת כתוצאה מהפירוק המהיר של תאי הלימפומה הסרטניים, המופיעה במחזור הטיפול הראשון. כאשר תאי הלימפומה נהרסים, הם משחררים את מרכיביהם למחזור הדם. חומרי פירוק של תאי הלימפומה עלולים לגרום לעליה חדה ברמת חומצת השתן וחומרים מסוכנים נוספים, אשר עלולים לפגוע בכליות ובאברים אחרים. לפיכך, החולה יקבל טיפול למניעת תסמונת הרס תאי הגידול, באמצעות תוספת של עירוי נוזלים ותרופות.
הטיפול הכימותרפי עלול לגרום גם לתופעות לוואי מאוחרות (נדירות), אשר עשויות להימשך לאורך זמן או שעלולות להופיע רק כעבור שנים מתום הטיפול. תופעת לוואי אפשרית כזו, היא נזק למוח העצמות אשר עלול במקרים נדירים להביא ללויקמיה. כמו כן, תרופות מסוימות עלולות לגרום נזק לשריר הלב, לכליות או למערכת העצבים.