דר' ניבה שפירא, תזונאית קלינית
פורסם באתר שלנו בשנת 2018, המאמר רלוונטי גם לשנת 2024
אורח החיים המערבי המאופיין במעט מדי פעילות גופנית ובדיאטה עשירה בשומן, פחמימות מעובדות וחלבון מן החי מקושר לשכיחות גבוהה של עודף משקל, סינדרום מטבולי (מאופיין ברמות סוכר גבוהות בדם, השמנת יתר במיוחד באזור הבטן, רמה גבוהה של שומני דם ויתר לחץ דם), תנגודת לאינסולין ורמות גבוהות של גורמי גדילה והורמוני מין בדם. רוב הגורמים האלה ידועים כגורמי סיכון לסרטן השד ותורמים לעליה בסיכון להישנותו בחולי סרטן השד. מחקרים אחרונים מוכיחים שחוסר איזון מטבולי והורמונלי כזה יכול להשתנות בעזרת שינוי תזונתי כולל, מתזונה מערבית לדיאטות יותר "אתניות" – כמו הים תיכונית והסינית-אסיאתית (יותר צמחית, עתירת דגנים, ירקות וקטניות).
למרות שהתורשה משפיעה על הסיכון לסרטן, מיחסים את רוב מקרי הסרטן באוכלוסיה, להשפעת גורמי סביבה שאינם תורשתיים, אותם ניתן להפחית. מיחסים כשליש ממקרי התמותה מסרטן להרגלי דיאטה ופעילות גופנית מזיקים,
האגודה האמריקאית לתזונה ופעילות גופנית יחד עם האגודות למניעה של מחלות לב וסכרת – הציגו לקראת 2006 את 3 גורמי הסיכון המוסכמים לסרטן השד: השמנה בגיל המבוגר (לא בנשים צעירות), שתית אלכוהול וחוסר פעילות גופנית.
חשיפה לגורמי סיכון במהלך החיים, כולל גורמי סיכון תזונתיים – כבר ברחם, ו/או בגיל ההתבגרות, יכולה להשפיע על הופעת המחלה. לכן הגישה התזונתית – מתמקדת במניעת נזק כבר במהלך גיל הילדות וההתבגרות ע"י שמירה על תזונה נכונה ומשקל תקין במשך כל החיים המבוגרים.
קשר ההשמנה המאוחרת
עודף משקל והשמנה לאחר המנופאוזה, קשורים להגדלת הסיכון לסרטן השד, אבל אין קשר וישנה אפילו ירידה קטנה של סיכון לסרטן השד בהשמנה לפני המנופאוזה.
אולם עודף משקל קשור עם סיכון גדול יותר להתקדמות המחלה. גם עליית משקל לאחר גילוי המחלה, ובמהלך הטיפול, מהווה גורם מגביר סיכון. נראה שהסיבה לכך היא בגלל רמות גבוהות יותר של אסטרוגנים שמיוצרים ברקמת השומן המוגדלת של נשים שמנות. בנשים שמנות המטופלות בטיפול הורמונלי חליפי (לאחר המנופאוזה), השפעת עודף המשקל אינה באה לידי בטוי, כנראה בגלל שבמילא הן מקבלות רמה גבוהה של אסטרוגן יותר מאשר הגוף מסוגל ליצר לאחר המנופאוזה.
קשר הפעילות הגופנית
אורח חיים עצל קשור בהגדלת הסיכון לסרטן שד, גם לפני וגם אחרי המנופאוזה. נשים אשר מבצעות פעילות גופנית סדירה הן בעלות סיכון נמוך יותר ב-30% או יותר. פעילות גופנית גם מפחיתה סיכון של חזרת המחלה – בכ-50% באלו שצועדות חצי שעה ביום צעידה מהירה מאד! פעילות יותר אינטנסיבית לא הגבירה עוד יותר את ההגנה.
לכן ממליצים על ביצוע פעילות גופנית מתונה עד נמרצת במשך שלושת רבעי שעה עד שעה, חמישה ימים בשבוע או יותר, העשויה להפחית הסיכון למחלה.
המלצות כלליות של האגודה האמריקאית לסרטן( ACS )
* שמירה על משקל גוף תקין במהלך כל החיים, על ידי צריכה קלורית מתאימה ופעילות גופנית.
* פעילות גופנית קבועה: מבוגרים- לפחות חצי שעה פעילות מתונה עד נמרצת,לפחות חמישה ימים בשבוע. ילדים ומתבגרים: לפחות שעה - פעילות מתונה עד נמרצת, לפחות חמש פעמים בשבוע.
* הגבלת צריכת אלכוהול- לא יותר ממשקה אחד לאשה או שניים לגבר ליום.
בנוסף:
* לקרוא את תוויות המזון כדי לדעת את גודל המנה והרכבה.
* להגביל אכילת מזונות עתירי קלוריות כמו: צ'יפס, סופגניות, פיצה, ממתקים, עוגות ועוד, והחלפתם במזונות דלי קלוריות כמו: ירקות, פירות (במתינות) וקטניות ובנוסף שתית מים במקום משקאות מוגזים ממותקים.
* לאכול מגוון ירקות ופירות כל יום- לפחות 9 ביום (בעבר המליצו על 5), והעדפת אכילת פרי על שתיית מיצי פרי.
* להעדיף מזון טרי, מאודה, מבושל, אפוי,צלוי, חלוט ולמעט באכילת מזון מטוגן, מעובד או חרוך.
* להעדיף דגנים מלאים על מעובדים.
* להפחית בשר מעובד, אדום או/ו עתיר שומן ולהעדיף דגים, עוף (חלקים רזים) וקטניות בשילוב דגנים- כמקור לחלבונים.
קשר האלכוהול
בעוד שלגברים מומלץ להגביל את עצמם לשני משקאות ביום, לנשים מומלץ להגביל צריכת אלכוהול למנה אחת (מנת אלכוהול מוגדרת לדוג' כפחית בירה -330 מ"ל או כוס יין- 150 מ"ל). שילוב של אלכוהול ועישון מגדיל את הסיכון לסרטן השד, הרבה יותר מהשפעת כל גורם בנפרד. שתית מספר משקאות אלכוהולים במהלך השבוע, מגדילה את הסיכון לסרטן השד בנשים ובמיוחד באלו שאינן צורכות מספיק חומצה פולית הנמצאת בכמות גדולה בעלים ירוקים, בשרים, דגים, חלב, תפוזים, ביצים , נבט חיטה ודגנים מועשרים. לכן רצוי שנשים עם סיכון גבוה לסרטן השד ישקלו המנעות מאלכוהול.
קשר צריכת השומן
הקשר בין צריכת שומן וסרטן שד נמצא בוויכוח. למרות שמספר מחקרים הציעו קשר כזה, מרבים המחקרים בעלי המשקל – לא אישרו זאת. במחקר הWINS נמצא שהפחתת השומן לרמה נמוכה של כ-20% (בארה"ב צורכים בממוצע 40% מהקלוריות- משומן, בישראל כ-33%) הורידה משמעותית חזרת המחלה בכ-22%! במיוחד –בנשים שלהן אין תשובה הורמונלית ולכן זקוקות להגנה זאת לעומת נשים שטופלו בנוגדי אסטרוגן (טמוקסיפן לדוגמא). המשמעות התזונתית של הבדלים אלו ממחישה את חשיבות הגישה האינדיווידואלית של התערבות תזונתית בעתיד.
אנטיאוקסידנטים- בולמי חמצון
כדי להגן על עצמו מנזקי חמצון שקשורים עם הגדלת הסיכון לסרטן, הגוף מפעיל מנגנונים פנימיים, וגם משתמש בחומרים תזונתיים מהירקות והפירות. בולמי חמצון אלו כוללים ויטמין C,ויטמין E, קרוטנואידים, פוליפנולים ועוד. לכן כדי להפחית סיכון לסרטן, ממליצים על הגברת צריכת שפע ירקות ופירות, דגנים מלאים, אגוזים-שקדים טריים, יחד עם שמן זית. ככל שמגוונים יותר את מקורות בולמי החמצון כך מבטיחים הגנה טובה יותר, כיוון שאחד תומך, מחזק ואף מחדש את השני. במעקב אחרי נשים שצרכו יותר ירקות ופירות, ריכוז הפיגמנטים הצהובים-אדומים (קרוטוניאידים) עלה בדמן בכ-20% והסיכון לחזרת סרטן השד ירד ב-43%!
סיבים תזונתיים
למרות שמחקרים על תרומת הסיבים להגנה מפני סרטן שד לא היו עקביים, במחקר שנערך באנגליה, על 35,792 נשים ופורסם בינואר 2007 בירחון האפידמיולוגיה הבין-לאומי נמצא שהגנת הסיבים היתה מובהקת ויכלה להפחית חזרת סרטן השד ב 50%! רק בנשים לפני מנופאוזה.
כאשר שילבו את צריכת הסיבים עם גורם מגן נוסף – לדוגמא חומצה פולית, נמצא שהשילוב תרם להגנה עוד יותר משמעותית מאשר הסיבים בלבד.
בישראל, נשים צעירות – צורכות רק כ-52% מהרמה המומלצת של סיבים. נשים בכל הגילים, צורכות בממוצע כ-17 גרם סיבים, ובגיל הפריון (25-50 שנים) רק בין 14-15 גרם סיבים ליום!
סיבי דגנים, נמצאו בעלת התרומה הגדולה ביותר להגנה מפני סרטן.
הסיבים תורמים להורדת שיאי האינסולין היומיים שלנו ולבקרת רמת האסטרוגן בדם, ולכך משמעות מיוחדת בגיל הצעיר, בו רמת ההורמונים הטבעית גבוהה בהרבה בהשוואה לירידת רמת ההורמונים במנופאוזה. בנוסף, מזונות עשירים בסיבים מדגנים מלאים ומפירות, עשירים גם בבולמי חמצון ולכן במיוחד מומלצים להגנה מפני סרטן.
שמן זית ואומגה 3
למרות ההמלצה הכללית להפחית כמות הקלוריות משומן וההמלצה הספציפית להפחית צריכת שומן רווי, מחקרים חוזרים ומציעים תרומה פוטנציאלית להגנה של שמן זית ומקורות לחומצת שומן אומגה 3 בתפריט. תרומת שמן הזית- האופייני לדיאטה הים תיכונית- להגנה מפני סרטן השד קשורה לעמידותו לחמצון וגם לבולמי חמצון שנמצאים בשמן הזית אשר יחד הוכח כמגנים מפני סרטן השד. גם לחומצת שומן אומגה 3 , יש תרומה להגנה מפני הסרטן. צריך רק לזכור שחומצת שומן אומגה 3 נוטה מאד להתחמצן ולכן עדיף לקבל אותה בתוך המזון השלם- ירקות ירוקים, גרעיני פשתן, שמן קנולה, דגי ים ועוד ולשלב עם צריכת ירקות עם רכיבים מגנים. במיוחד חשוב להקפיד על יחס שמנים נכון בין אומגה 6 לאומגה 3 (בסביבות 5), בעוד שבארץ יחס חומצת שומן אומגה 6 לאומגה 3 הוא גבוה בהרבה (בסביבות 8-9).
הקשר ההורמונלי – והסינדרום המטבולי
נשים הסובלות מהסינדרום המטבולי היו בסיכון הגבוה ביותר לסרטן השד. מספר מחקרים הציעו קשר בין עליה ברמות האינסולין ורמות הסוכר בדם לבין סיכון לסרטן שד – אחרי המנופאוזה. בנוסף, רמה גבוהה של הורמוני מין לאחר המנופאוזה קשורה בעליה בסיכון לסרטן השד. נשים עם הרמה הגבוהה ביותר של הורמוני מין היו בסיכון פי 2-3 לסרטן שד מאשר אלו עם הרמה הנמוכה ביותר. לא נמצא קשר דומה בנשים לפני המנופאוזה.
התזונה שמפחיתה גורמי סיכון לסרטן שד
הדיאטה המערבית הוכחה כמגבירה סרטן שד בנשים לאחר המנופאוזה, לדוגמא-בסין. במיוחד דיאטה עם צריכה גבוהה של בשר אדום ובשרים מעובדים, דגנים מזוקקים, מתוקים וקינוחים. במחקר אחר נמצא שצריכת יתר של פחמימות עם מדד גליקמי גבוה היתה קשורה בעליה משמעותית מאד בסיכון בעיקר בנשים צעירות ורזות ( BMI <25) בהשוואה לתפריט עתיר ירקות, פירות, דגנים, עשיר בויטמינים וסיבים ואפילו בהשוואה לתפריט העשיר במוצרים מן החי.
לעומתן לדיאטה הים תיכונית תרומה משמעותית להגנה מפני סרטן שד וגם למניעת הישנות המחלה, במיוחד בנשים הסובלות מהסינדרום המטבולי ומרמה הורמונלית גבוהה בדם.
טיפים למניעה
* להפחית קלוריות ע"י העדפה של מזונות משביעים כמו דגנים מלאים, קטניות וירקות.
* להפחית מזונות בעלי מדד גליקמי ואינסולינמי גבוה (דגני בוקר מתירס, אורז, לחם לבן, מאפים, חטיפים ועוגות), והגדלת צריכת הירקות.
* להפחית שומן רווי (בשר אדום ומעובד, מוצרי חלב שמנים) ולהעדיף שמן צמחי (עדיף בלתי מזוקק), כמו שמן זית, אגוזים, שקדים ופיסטוקים.
* למתן צריכת חלבונים, בעיקר מהחי (פרט לדגים).
לסיכום
כיוון שהקשר בין תזונה לסרטן שד הוא קשר מתמשך ואורך כל החיים, התזונה כל הזמן משתנה לפי הנסיבות, וההתאמה בין התזונה לאדם היא ספציפית – אין להתפלא על מחקרים סותרים. בגדול, ישנה הסכמה שעם התזונה המערבית עולה שעור הסרטן במידה מדאיגה, ויש אפילו המכנים את קצב העלייה ברמה של מגיפה. מעבר להסכמה על מניעת השמנה מאוחרת, צמצום אלכוהול, והגברת פעילות גופנית – יש הוכחות מחקריות לגורמים מגינים במזון, אבל לא תמיד באותה רמת הוכחה. במקום להסיק מתוצאות סותרות בין שיטות תזונה שונות ותנאי חיים אחרים לגמרי, שאין קשר חד משמעי וברור, ולהתעלם מההשלכות של הרגלי האכילה שלנו, כדאי שנבין שהקשר יותר מורכב וצריך להשקיע יותר ברמה המחקרית מדעית כדי להבין אותו ובמשמעות האישית כדי ליישם אותו.
-