ניתוחים לטיפול בסרטן המעי הגס והרקטום

ד"ר איאן וייט – מנהל היחידה לכירורגיה קולורקטאלית - בי"ח בילינסון

ד"ר בהאא סיאם - מומחה בכיר בכירורגיה קולורקטאלית ורצפת האגן , בי"ח בילינסון

ד"ר יעל מזרחי – מתמחה במערך כירורגיה כללית , בי"ח בילינסון

אוגוסט 2026

ניתוחים לטיפול בסרטן המעי הגס והרקטום

ניתוח הוא אחד הטיפולים המרכזיים בסרטן המעי הגס והרקטום. מטרת הניתוח היא להסיר את הגידול ואת מקטע המעי שבו הוא נמצא. סוג הניתוח נקבע בהתאם למיקום הגידול, שלב המחלה, הטיפולים שניתנו לפני הניתוח ומצבו הרפואי הכללי של המטופל.

בסרטן המעי הגס, הניתוח הוא לרוב הטיפול העיקרי כאשר המחלה ניתנת לכריתה. בסרטן הרקטום (חלחולת), תוכנית הטיפול עשויה לכלול גם כימותרפיה וקרינה לפני הניתוח. בחלק מהמטופלים ניתן טיפול מקדים במטרה להקטין את הגידול, להפחית את הסיכון לחזרת המחלה ולהגדיל את האפשרות לשמר את פי הטבעת.

כל מטופל נבדק באופן אישי, ותוכנית הטיפול מותאמת לו בהתאם לתוצאות הבדיקות ולהמלצות הצוות הרב־תחומי.

מטרת הניתוח

במהלך הניתוח מסירים את החלק של המעי שבו נמצא הגידול, יחד עם הרקמות ובלוטות הלימפה הסמוכות אליו. בדיקת הרקמה שהוסרה מסייעת לקבוע במדויק את שלב המחלה ואת הצורך בטיפול נוסף לאחר הניתוח.

במרבית ניתוחי המעי הגס ניתן לחבר מחדש את שני חלקי המעי שנותרו. חיבור זה נקרא השקה. לאחר החלמת ההשקה, המזון והצואה ממשיכים לעבור דרך מערכת העיכול בדרך הרגילה.

לעיתים יש צורך ביצירת סטומה זמנית או קבועה. הצורך בסטומה תלוי בעיקר במיקום הגידול, בסוג הניתוח ובבטיחות החיבור החדש של המעי.

כיצד נקבע סוג הניתוח?

המעי הגס והרקטום מחולקים למספר אזורים, ולכל אזור מתאים ניתוח מעט שונה:

• המעי הגס הימני
• המעי הגס הרוחבי
• המעי הגס השמאלי
• הסיגמה
• הרקטום
• פי הטבעת

סוג הניתוח נקבע לפי המקטע שבו נמצא הגידול. במהלך הפגישה עם הכירורג יוצגו למטופל מיקום הגידול, המקטע שאותו מתכננים להסיר והדרך שבה צפוי להתבצע חיבור המעי.

ברוב המקרים ניתן להסיר חלק מהמעי הגס בלי לפגוע באופן משמעותי ביכולת לאכול ולעכל מזון. ייתכנו שינויים בהרגלי היציאות, בעיקר בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, אך אצל מרבית המטופלים חלה הסתגלות הדרגתית.

ניתוחים לטיפול בסרטן המעי הגס

כריתת המעי הגס הימני

Right hemicolectomy

ניתוח זה מיועד בדרך כלל לגידולים הנמצאים במעי הגס הימני, לרבות המעי העיוור, המעי העולה ולעיתים הכפף הכבדי.

במהלך הניתוח מוסרים את המקטע הימני של המעי הגס ואת החלק הסופי של המעי הדק, בהתאם למיקום הגידול. לאחר מכן מחברים את המעי הדק למעי הגס שנותר.

ברוב המקרים אין צורך בסטומה לאחר כריתת מעי גס ימני.

כריתת המעי הגס הרוחבי

Transverse colectomy

ניתוח זה עשוי להתאים לגידולים הנמצאים במעי הגס הרוחבי. היקף הכריתה משתנה בהתאם למיקומו המדויק של הגידול ולאספקת הדם לאזור.

בחלק מהמקרים מסירים רק את המקטע הרוחבי, ובמקרים אחרים יש צורך בכריתה רחבה יותר של המעי הימני או השמאלי.

לאחר הסרת המקטע שבו נמצא הגידול מחברים מחדש את קצות המעי, כאשר הדבר אפשרי ובטוח.

כריתת המעי הגס השמאלי

Left hemicolectomy

ניתוח זה מיועד לגידולים הנמצאים במעי הגס היורד או באזור הכפף הטחולי.

במהלך הניתוח מוסר החלק השמאלי של המעי הגס, ולאחר מכן מחברים בין המעי הרוחבי או המעי שנותר לבין הסיגמה או הרקטום, בהתאם להיקף הכריתה.

ברוב המקרים ניתן לשמור על מעבר צואה רגיל דרך פי הטבעת, ללא צורך בסטומה.

כריתת הסיגמה

Sigmoid colectomy

ניתוח זה מיועד לגידולים הנמצאים במעי הסיגמה, החלק התחתון של המעי הגס המחבר בין המעי היורד לרקטום.

במהלך הניתוח מסירים את מקטע הסיגמה שבו נמצא הגידול. לאחר מכן מחברים את המעי הגס שנותר לרקטום.

ברוב המקרים אין צורך בסטומה, אך ההחלטה מתקבלת במהלך תכנון הניתוח ובהתאם לממצאים.

כריתה נרחבת או מלאה של המעי הגס

במצבים מסוימים יש צורך להסיר חלק גדול יותר של המעי הגס או את כולו. מצב זה אינו שכיח בטיפול בגידול יחיד, אך עשוי להידרש כאשר קיימים מספר גידולים, תסמונת תורשתית, ריבוי רב של פוליפים או מחלה נוספת של המעי.

הכירורג יסביר מראש מהו היקף הכריתה המתוכנן ומה צפויות להיות ההשלכות על תפקוד מערכת העיכול.

ניתוחים לטיפול בסרטן הרקטום

הרקטום הוא החלק האחרון של המעי, ומיקומו בתוך האגן מצריך תכנון ניתוחי מדויק. סוג הניתוח תלוי בגובה הגידול, במרחק שלו מפי הטבעת, במעורבות השרירים האחראים לשליטה ביציאות ובתגובה לטיפול שניתן לפני הניתוח.

המטרה היא להסיר את הגידול באופן מלא, ובמקביל לשמור ככל האפשר על תפקוד תקין ועל מעבר צואה דרך פי הטבעת.

כריתה מקומית דרך פי הטבעת

Transanal local excision / TAMIS

בחלק קטן מהמטופלים ניתן להסיר את הגידול שנמצא ברקטום אמצעי או תחתון בניתוח זעיר פולשני דרך פי הטבעת, ללא חתכים בבטן.

גישה זו מתאימה רק לגידולים מוקדמים, קטנים ובעלי מאפיינים מתאימים. ההחלטה תלויה בעומק חדירת הגידול, גודלו, מיקומו וממצאי ההדמיה והפתולוגיה. ניתוח מקומי אינו כולל כריתה של בלוטות הלימפה ולכן אינו מתאים לכל גידול מוקדם.

ביחידה מבוצעים ניתוחים טרנסאנליים, לרבות TAMIS, במטופלים המתאימים לכך.

כריתה קדמית נמוכה של הרקטום

Low Anterior Resection – LAR

ניתוח זה מיועד לגידולים ברקטום כאשר ניתן להסיר את הגידול ולשמור על פי הטבעת ועל השרירים האחראים לשליטה ביציאות.

במהלך הניתוח מסירים חלק מהרקטום או את מרביתו. לאחר מכן מחברים את המעי הגס לרקטום שנותר, או ישירות לאזור שמעל פי הטבעת. חיבור זה נקרא השקה קולורקטלית או קולואנאלית, בהתאם לגובהו.

ככל שהחיבור נמוך יותר וקרוב יותר לפי הטבעת, כך עשוי להיות צורך רב יותר בסטומה זמנית להגנה על ההשקה בזמן החלמתה.

לאחר ניתוח נמוך ברקטום ייתכנו שינויים בתפקוד המעי, כגון יציאות תכופות יותר, מספר יציאות סמוכות זו לזו, תחושת דחיפות או קושי להתרוקן באופן מלא. תופעות אלה עשויות להשתפר בהדרגה, והצוות יסביר למטופל למה לצפות בהתאם לסוג החיבור ולגובהו.

כריתה מלאה של הרקטום עם חיבור לפי הטבעת

Proctectomy with coloanal anastomosis

בחלק מהגידולים הנמוכים ניתן להסיר את הרקטום כולו ועדיין לשמר את פי הטבעת. במצב זה מחברים את המעי הגס ישירות לפי הטבעת.

ברוב המקרים נדרשת סטומה זמנית, כדי להגן על החיבור הנמוך בזמן החלמתו. לאחר שהחיבור החלים, ובהתאם לתוצאות הבדיקות ולמצב המטופל, ניתן לתכנן ניתוח לסגירת הסטומה.

כריתת הרקטום ופי הטבעת

Abdominoperineal Resection – APR

ניתוח זה נדרש כאשר הגידול נמוך מאוד, מערב את פי הטבעת או את שרירי הסוגר, או כאשר לא ניתן להשאיר מעבר בטוח ומתפקד דרך פי הטבעת.

במהלך הניתוח מסירים את הרקטום, את פי הטבעת ואת הרקמות הסמוכות הנדרשות. מאחר שלא נותר פתח טבעי ליציאת הצואה, יוצרים קולוסטומה קבועה בדופן הבטן.

הצורך בסטומה קבועה נקבע לפי מיקום הגידול והאפשרות להסירו באופן מלא ובטוח. לפני הניתוח המטופל ייפגש עם אחות סטומה, שתסמן את המיקום המתאים בדופן הבטן ותסביר על הטיפול בסטומה ועל ההתנהלות לאחר הניתוח.

מטופלים עם סטומה יכולים לחזור לפעילות יומיומית, לעבודה, לפעילות גופנית ולחיי חברה. הצוות ואחות הסטומה מלווים את המטופל בתקופת ההסתגלות ומסייעים בהתאמת הציוד.

מהי סטומה?

סטומה היא פתח שנוצר בניתוח בדופן הבטן, ודרכו יוצאת הצואה אל שקית ייעודית המוצמדת לעור. הסטומה עצמה אינה שריר, ולכן לא ניתן לשלוט באופן רצוני במועד יציאת הצואה. השקית אוספת את התוכן באופן סגור וניתנת לריקון או להחלפה בהתאם לסוג הציוד.

סטומה זמנית

סטומה זמנית נוצרת בדרך כלל כדי להסיט את הצואה מחיבור חדש ונמוך של המעי ולאפשר לחיבור להחלים בצורה בטוחה.

הסטומה אינה מעידה שהחיבור נכשל. במקרים רבים היא חלק מתוכנית הניתוח שנקבעה מראש כאמצעי הגנה.

לאחר החלמת החיבור והשלמת הטיפולים הנדרשים, מבוצעות בדיקות לוודא שניתן לסגור את הסטומה בבטחה. סגירת הסטומה דורשת ניתוח נוסף.

סטומה קבועה

סטומה קבועה נדרשת כאשר יש צורך להסיר את פי הטבעת, או כאשר לא ניתן ליצור חיבור בטוח ומתפקד שיאפשר יציאות דרך פי הטבעת.

אחות סטומה מומחית תלווה את המטופל לפני הניתוח, במהלך האשפוז ולאחר השחרור. הליווי כולל סימון מקדים של מיקום הסטומה, הדרכה לטיפול בה, התאמת ציוד וסיוע בהמשך המעקב בקהילה.

למידע נוסף מהאגודה למלחמה בסרטן, לחץ כאן.

באיזו גישה מבוצע הניתוח?

כאשר מאפייני הגידול ומצבו הרפואי של המטופל מאפשרים זאת, ניתן לבצע את הניתוח בגישה זעיר־פולשנית: ניתוח לפרוסקופי או ניתוח רובוטי

בגישות אלו מוחדרים מצלמה וכלי ניתוח דרך מספר חתכים קטנים בדופן הבטן. המקטע שנכרת מוצא דרך אחד החתכים, שלרוב מורחב מעט לצורך הוצאתו.

בהשוואה לניתוח פתוח, גישה זעיר־פולשנית עשויה לאפשר חתכים קטנים יותר, פחות כאב לאחר הניתוח, התאוששות מהירה יותר ומשך אשפוז קצר יותר. עם זאת, הבחירה בגישה נקבעת לפי מיקום הגידול, ניתוחים קודמים, מבנה הגוף, מחלות הרקע ומורכבות הניתוח.

לעיתים יש צורך לעבור במהלך הניתוח מגישה זעיר־פולשנית לניתוח פתוח. מעבר כזה אינו בהכרח סיבוך, אלא החלטה שמתקבלת כאשר היא הדרך הבטוחה ביותר להשלים את הניתוח.

לפני הניתוח

לפני הניתוח תעברו הערכה והכנה בהתאם לסוג הניתוח ולמצבכם הרפואי.

ההכנה עשויה לכלול:

• בדיקות דם
• בדיקות הדמיה
• הערכת מרדים
• סקירת תרופות קבועות, לרבות מדללי דם
• הכנת מעי בהתאם לסוג הניתוח
• טיפול אנטיביוטי לפי הצורך
• פגישה עם אחות סטומה כאשר קיימת אפשרות שתידרש סטומה
• הדרכה על צום, שתייה ותרופות ביום שלפני הניתוח

חשוב ליידע את הצוות על כל תרופה קבועה, רגישות לתרופות, מחלת רקע או שינוי במצב הבריאותי.

אין להפסיק תרופות, ובמיוחד מדללי דם, ללא הנחיה מפורשת מהצוות המטפל.

מה קורה ביום הניתוח?

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. משך הניתוח משתנה לפי סוגו ומורכבותו.

לאחר הניתוח תועברו לחדר התאוששות ובהמשך למחלקה הכירורגית.

לאחר הניתוח ייתכנו עירוי נוזלים, קטטר שתן, נקזים וצינורות נוספים. הצורך בהם משתנה בהתאם לסוג הניתוח, וברוב המקרים הם מוסרים בהדרגה במהלך האשפוז.

ההתאוששות לאחר הניתוח

ביחידה מיושמים עקרונות תוכנית  ERAS – Enhanced Recovery After Surgery שנועדה לקדם החלמה בטוחה ומהירה ככל האפשר.

ההחלמה היא תהליך הדרגתי, וצוות המחלקה יתאים את קצב ההתקדמות למצבו של כל מטופל.

שתייה ואכילה

ברוב המקרים מתחילים לשתות ולאכול בהדרגה כבר בימים הראשונים לאחר הניתוח.

לא חייבים להמתין ליציאה הראשונה כדי להתחיל לשתות או לאכול. ההתקדמות נקבעת לפי סוג הניתוח, תחושת המטופל ותפקוד מערכת העיכול.

בתחילה ייתכנו חוסר תיאבון, בחילה, תחושת מלאות או נפיחות. הצוות יתאים את האוכל ואת הטיפול התרופתי לפי הצורך.

ירידה מהמיטה והליכה

ירידה מוקדמת מהמיטה היא חלק חשוב מההחלמה. צוות הסיעוד והפיזיותרפיה יסייע לכם לשבת, לעמוד ולהתחיל ללכת בהדרגה.

תנועה מוקדמת מסייעת לפעילות המעי, מפחיתה חולשה ומקטינה את הסיכון לסיבוכים הקשורים בשכיבה ממושכת.

טיפול בכאב

לאחר הניתוח צפויים כאבים, אך מטרת הטיפול היא לאפשר נשימה עמוקה, שיעול, שינה, הליכה ותפקוד.

הטיפול בכאב משלב בדרך כלל מספר סוגי תרופות. חשוב ליידע את הצוות אם הכאב אינו נשלט או מונע מכם לנשום עמוק, לקום או ללכת.

חזרת פעילות המעי

פעילות המעי חוזרת בהדרגה. סימנים לכך עשויים להיות מעבר גזים, תחושת תנועה בבטן ובהמשך יציאות.

בתחילת הדרך היציאות עלולות להיות רכות, תכופות או לא סדירות. לאחר ניתוחי רקטום השינוי עשוי להיות משמעותי יותר ולהימשך זמן רב יותר.

כמה זמן נמשך האשפוז?

משך האשפוז תלוי בסוג הניתוח, במצב הרפואי ובקצב ההתאוששות.

בדרך כלל האשפוז לאחר ניתוחי המעי הגס והרקטום נמשך 5-7 ימים  לאחר ניתוחי מעי גס פשוטים יחסית ניתן לעיתים להשתחרר מוקדם יותר, ואילו לאחר ניתוחי רקטום מורכבים האשפוז עשוי להיות ארוך יותר.

השחרור אינו נקבע רק לפי מספר הימים שעברו. הוא מתבצע כאשר:

• הכאב נשלט בעזרת טיפול שניתן לקחת בבית
• ניתן לשתות ולאכול במידה מספקת
• המטופל מסוגל לקום ולהתהלך בבטחה
• אין ממצא רפואי המחייב המשך אשפוז
• המטופל והמשפחה קיבלו הדרכה ברורה להמשך
• במקרה של סטומה, קיימת יכולת בסיסית לטפל בה ויש תוכנית ליווי מסודרת

לאחר השחרור הביתה

ההתאוששות נמשכת גם לאחר השחרור. בתקופה הראשונה תופעות שכיחות הן עייפות, ירידה בתיאבון, חולשה ושינויים ביציאות.

מומלץ לחזור לפעילות בהדרגה, ללכת מדי יום ולהגדיל את המרחק בהתאם להרגשה. הנחיות לגבי נהיגה, הרמת משאות, פעילות גופנית וחזרה לעבודה יינתנו בהתאם לסוג הניתוח ומהלך ההחלמה.

יש לפנות לצוות המטפל במקרה של:

• חום
• כאב שמתגבר או אינו נשלט
• הקאות חוזרות
• בטן תפוחה באופן משמעותי
• קושי בשתייה
• הפרשה חריגה או אודם מתגבר באזור הפצע
• קוצר נשימה או כאבים בחזה
• ירידה משמעותית בתפוקת הסטומה או תפוקה חריגה מאוד
• כל שינוי אחר שמעורר דאגה

תשובת הפתולוגיה והמשך הטיפול

הרקמה שהוסרה בניתוח נשלחת לבדיקה פתולוגית. הבדיקה מספקת מידע על סוג הגידול, עומק החדירה, בלוטות הלימפה שנבדקו ומאפיינים נוספים.

התשובה אינה מתקבלת מיד, ובדרך כלל נמסרת בביקורת שלאחר הניתוח.

לאחר קבלת התשובה הפתולוגית ייקבע אם יש צורך בטיפול נוסף, כגון כימותרפיה. ההחלטה מתקבלת בהתאם לממצאים, לשלב המחלה ולמצבו של המטופל

שאלות נפוצות

האם אצטרך סטומה?
לא בהכרח. הדבר תלוי בסוג הגידול ובסוג הניתוח.

האם אחזור לאכול רגיל?
יום אחרי הניתוח מתחילים לשתות וחוזרים לכלכה רגילה בהדרגה

כמה זמן אהיה בבית החולים?

הממוצע עומד על 3-5 ימים אך משך האשפוז תלוי בסוג הניתוח ובקצב ההתאוששות האישי, ולא בתאריך קבוע מראש.

האם יהיו לי יציאות רגילות אחרי הניתוח?

בשבועות הראשונים ייתכנו שינויים בתדירות או במרקם היציאות. ברוב המטופלים חל שיפור הדרגתי עם הזמן.

מתי אוכל לחזור לפעילות רגילה?

משך ההחלמה משתנה בין מטופלים ותלוי בסוג הניתוח. הצוות יסביר לכם מתי ניתן לחזור בהדרגה לפעילות ולעבודה.

האם אצטרך כימותרפיה?
לא כל מטופל זקוק לכימותרפיה. ההחלטה מתקבלת לאחר קבלת התשובה הפתולוגית במועד הביקורת לאחר הניתוח ובהתאם לשלב המחלה, מאפייני הגידול ומצבו הרפואי של המטופל.